הדרבי של סנקט פטרבורג, כעבור 45 שנים

שתי קבוצות מסנקט פטרבורג נפגשו במסגרת שלב ה-1/16 של הגביע הרוסי.

דינמו (סנקט פטרבורג) זו קבוצה שנוסדה בשנת 1922 והייתה הקבוצה המובילה בכדורגל בעיר לנינגרד (שם של העיר דאז).

גם ברמה הארצית דינמו הייתה יותר מוצלחת מזניט. אמנם הסטטיסטיקה של המפגשים ראש בראש מעידה על

שוויון שביר: ב-27 משחקים במסגרות האליפות והגביע כל קבוצה ניצחה 11 פעמים והפרש השערים הוא 37-39 לטובת דינמו. אך המשחק האחרון בין שתי הקבוצות, שתמיד משך ליציעים עשרות אלפי אוהדים, התקיים...לפני 45 שנים. ואין מה להתפלא – דינמו  היא לא חלק מליגת העל כבר יותר מ-50 שנה, ורק גביע המדינה מפגיש את שתי הפטרבורגיות (נערכו עוד 4 משחקים במסגרת הגביע העירוני, אך אלה לא נכללו בסטטיסטיקה הרשמית).

אגב, לא מעט שחקני זניט החלו את הקריירה המקצועית שלהם בדינמו.כך, לא פחות מ-9 שחקנים , שבתחילת שנות ה-80 של מאה שעברה עשו את דרכם מדינמו לזניט, היו ב"סגל הזהב" שזכה ב-1984 באליפות רוסיה, לראשונה בהיסטורית הכדורגל של הבירה הצפונית של רוסיה. וגם לא מעט שחקני זניט סיימו את הקריירה הפעילה שלהם בדינמו.

על רקע  הנוסטלגיה וההיסטוריה, שתמיד מרתקת את אוהדי הכדורגל האמתיים, קרוב ל-40000 צופים הגיעו אתמול (22.09) לאצטדיון סנקט פטרבורג. באופן פורמלי דינמו הייתה הקבוצה המארחת, אך שני המועדונים הגיעו להסכמה לקיים את הדרבי באצטדיון החדש של זניט, ולא טעו בחישובם (האצטדיון פטרובסקי מכיל 22000 מקומות בלבד).אמנם רוב האוהדים תמכו בזניט, אך גם קולות של אוהדי דינמו המחודשת, שצועדת היום  במקום השלישי בליגת המשנה, נשמעו אמש בארנה סנקט פטרבורג.

ההרכב, שרוברטו מאנצ'יני העלה על כר הדשה, היה, במובן מסוים, ניסיוני. כך, יורי לודיגין תפס את המקום בין העמודים לראשונה העונה, איבן נובוסלצב, שטרם קיבל דקות משחק מהמאמן האיטלקי, ומיכה מבליה פתחו כצמד בלמים, קיריל קאפלנקו הצעיר ואלכסנדר אניוקוב הוותיק שיחקו באגפי ההגנה, ושאר השחקנים, שהודות להם זניט נמצאת בפסגת הטבלה של הליגה, היו אמורים להראות ליריבה העירונית מה הם הבדלי הרמות בין שתי הליגות ואיך הפרשי המחירים של השחקנים באים לידי ביטוי במגרש הכדורגל.

זניט, כמו בכול המשחקים האחרונים, התחילה בלחץ גבוהה ובהתקפות בלתי פוסקות על שערה של דינמו, אך ההרחקה של מיכה מבליה כבר בדקה ה-10 העניקה למארחת יתרון מספרי ומנטלי. ודינמו ניצלה את הבונוס הזה היטב. לקראת סוף המחצית הראשונה ארטיום קולישב ומקסים בארסוב הכניעו את לודיגין פעמיים, כאשר ההגנה של דינמו הצליחה לשמור על רשת נקיה.

זניט הבינה, שהערב חדל מלהיות נחמד, התחילה את המחצית השנייה כך, כאילו היא נמצאת ביתרון המספרי, וכעבור שעה של המשחק, כששחקני דינמו הראו סימני העייפות הראשונים, כבשה פעמיים תוך שתי דקות וכול אוהדיה נשמו לרווחה. אבל השמחה שלהם הייתה מוקדמת מדי, כי בתום 90 דקות התוצאה על הלוח נותרה 2-2, ובדקה ה-,110 בזמן ההארכה ,השופט שרק לפנדל לטובת דינמו, שבסופו של דבר שלח את זניט "הביתה". יתכן שחקניה התנחמו בכך שלפחות הדרך לשם לא הייתה ארוכה. 

ישנם אנשים בקרב העיתונאים והאוהדים שרומזים על כך שקבוצות מליגת העל מזלזלות בטורניר הגביע, שולחות למשחקי גביע את ההרכב המשנה והיו שמחות  אם הטורניר הזה לא היה קיים כלל. אך קשה להאמין שמועדון כלשהו, הצוות המקצועי והשחקנים שמכבדים את עצמם ואת האוהדים יכולים אפילו לחשוב על "הפסד בכוונה". כן, בהרבה מקרים הקבוצות לא עולות למשחקי הגביע בהרכב החזק ביותר, אבל ברור לכולם שזאת הזדמנות מעולה לכל מאמן גם לבדוק במשחק אמתי את הרזרבה הקרובה וגם להימנע מפציעות אפשריות של שחקני מפתח. הטענה, שלרוברטו מאנצ'יני "לא בא  שוב לטוס לחברובסק" )שעלתה לשמינית הגמר ותארח את המנצחת בדרבי; 10 שעות טיסה), שם נערך המשחק הראשון של זניט תחת ניהולו לפני חודשיים, ממש לא רצינית ואף מצחיקה.

והצדק של הביטוי : "לגביע יש חוקים משלו" הוכח בפעם נוספת.