זניט ניצחה. המשקעים נותרו

ייסורי ורתר הצעיר. זהו שמו של רומן מכתבים מאת הסופר הגרמני וולפגנג גתה. לא יודע מה עבר על המאמן הצעיר של זניט, סרגיי סמאק, במהלך שני המשחקים האחרונים, אבל האוהדים ודאי לא נהינו מהכדורגל שהציגו הכחולים-לבנים-תכולים. התקפות נדירות, חוסר מהירות, יצירתיות וחדות, אי-ההבנה בין שחקני קישור והתקפה, וכול זה בהיעדר כמעט מוחלט של הבעיטות לשער.

לעומת זאת, כמעט כול ההתקפה של האורחת, קבוצת סלביה מפראג, הסתיימה בסיכון שערו של אנדריי לוניוב. הקישור האחורי של זניט אפשר לשחקני סלביה לבחון את השוער הראשי של נבחרת רוסיה (לאחר שאיגור אקינפייב הודיע על פרישתו מהנבחרת) בבעיטות מדויקות וחזקות. ולוניוב עמד במבחנים האלה באופן מדהים, להוציא בעיטה אחת של מירוסלאב סטוך, כאשר הכדור נעצר רק בקורה. בליווי המבט של אנדריי.

24 בעיטות לשער של זניט, מתוכן 11 במסגרת, לעומת לזניט 7 (2 במסגרת) , 13 קרנות (מול 2 לזניט) – זאת הסטטיסטיקה היבשה, שמעידה על היתרון המוחלט של סלביה במשחקה הביתי של זניט.

ולמרות זאת...בכדורגל כמו בכדורגל. התקפה חדה אחת של זניט בדקה ה-80 הסתיימה במסירה של פארדס, שחתכה את ההגנה של סלביה, ואלכסנדר קוקורין, שחוזר למגרשים לאחר פציעה קשה, גלגל את הכדור אל תוך הרשת.

כאמור – נפלאות הכדורגל. לא שגם זניט לא חוותה חוויות מסוג זה. הפעם הקערה התהפכה לטובת זניט. אבל המשקעים נותרו.