הפסד שני של זניט בפונבט גביע מאטץ' – פרמייר
כן, זה משחקי ידידות, למרות הכותרת של הטורניר בקטאר, וכן – התוצאות "לא חשובות". כך נהוג להגיד כשהקבוצה מפסידה, כדי "להרגיע" את הרוחות הביקורתיות שהולכות ומתחזקות ממשחק למשחק של הכחולים – לבנים – תכולים, ללא שום קשר לסטטוס המשחקים.
לפני המשחק נגד ספרטק שחקני זניט ומאמנה שידרו אופטימיות ורצון רב לנצח את היריבה המושבעת ולרכוש ביטחון עצמי שלאחרונה לא בא לידי ביטוי דווקא בזמן האמת – על המגרש. אבל במקרה זניט של היום הרצוי והמצוי קצת רחוקים אחד מהשני. והמרחק , כפי שנראה, לא בנטיית הצמצום.
מותר להפסיד במשחקי ידידות, במשחקי הכנה ובטורנירים ייצוגיים למיניהם. מותר גם להמשיך לסמוך על כמה שחקני הרכב שכבר די הרבה זמן לא "מספקים את הסחורה" ולא תורמים כלום לקבוצה. בעצם, תורמים – נזק ואכזבה. אבל אסור, לא יתכן ולא מקובל להפסיד בשני משחקים רצופים, ודווקא ללוקומוטיב ולספרטק , ועוד לספוג מהן שישה שערים. הא, סליחה - גם להבקיע שער אחד.
אולי זה היה מיותר להשתתף בטורניר שכזה כאשר הקבוצה רק בתחילת ההכנות להמשך העונה ועוד סוחבת מאחוריה את מגוון הבעיות שהתגלו בסוף השנה שעברה? אולי מבחינת ההנהלה והמאמנים זה שלב חשוב בתהליך ההכנות, אבל מבחינת האוהדים – זה פגיעה נוספת במוטיבציה ובמוניטין.