הכחולים – לבנים – תכולים מעפילים לשמינית הגמר של הליגה האירופית

הרבה ביקורת חריפה ומוצדקת ספגו סרגיי סמאק וחניכיו בחודשים האחרונים. משחקי הליגה הרוסית לפני פגרת החורף, משחקי הכנה בקטאר ומשחק הרשמי הראשון לשנת 2019 נגד פנרבחצ'ה בטורקיה לפני 10 ימים לא שכנעו ואף אכזבו את אוהדי הקבוצה , בלשון המעטה.

אבל זה בדיוק ההבדל בין מה שאנחנו, האוהדים, רוצים לראות בכול משחק ובכול רגע נתון לבין ראיה ארוכת התווך של המאמן הראשי וכול צוות המקצועי, שבונים קבוצה במשך חודשים (ולפעמים שנים), מחפשים שילובים אופטימליים בין השחקנים, בוחנים שיטות המשחק שונות ומאמינים בדרכם.

להגיד שאמש בגזפרום ארנה ראינו זניט השיגה את הניצחון המיוחל בקלות יהיה סוג של הגזמה. אך להגיד שאמש ראינו זניט אחרת יהיה סוג של מחמאה. אחרת – כי ראינו שהמצב הפיזי של השחקנים מאפשר להם לשמור על קצב המשחק בכול 90 הדקות, ללא נפילות משמעותיות; ראינו שזניט מגוונת את ההתקפות ומנסה להגיע לשער של היריבה גם במסירות גבוהות לכיוון דזיובה וגם דרך האגפים וראינו ששלושת שחקני הרכש (רקיצקי, באריוס ואזמון) כבר מתחילים לפרוע את המחאות.

כמובן, אי אפשר להסיק מסקנות ממשחק אחד מוצלח, כאשר גם הוא השאיר כמה שאלות פתוחות. ובכול זאת, 50000 הצופים באצטדיון ועוד כמה מאות אלפים מול הטלוויזיה ראו שיש לשחקני זניט גם יכולת וגם רצון להצליח. אם העיניים בוערות – יגיעו גם הניצחונות.