האלופה לא מוותרת

למשחק עם סוצ'י במסגרת המחזור ה-27 שנערך ביום רביעי (08.07) בסנקט פטרבורג לא הייתה משמעות אסטרטגית עבור המארחת. זניט הבטיחה לעצמה את תואר האלופה כבר במחזור הקודם והטקס הרשמי תוכנן והתקיים בסיומו של המשחק נגד סוצ'י. אך להתמודדות הזאת הייתה משמעות אחרת – המוניטין של שתי הקבוצות. לא חסרו ספקולציות בעיתונות וברשתות החברתיות עם כותרות גלויות ומוסתרות בסגנון : זניט "תפתח את הרגליים" כדי לעזור לקבוצת בת שלה להישאר בליגה ואולי גם להגיע למקום גבוה ולקבל כרטיס לאירופה. אכן, בשורות סוצ'י ישנם 10 שחקנים, ששיחקו בזניט בעונה הקודמת וחלק מהם שייכים לזניט. שישה מתוך העשירייה הזאת עלו אתמול למגרש בהרכב הפותח. ואחד מהם, אנטון זבולוטני, כבר בדקה ה-4 הרים את הרשת מאחורי הגב של מיכאיל קרז'קוב בבעיטה בלתי ניתנת לעצירה. התסריט של המלעיזים התחיל להתגשם כביכול, בעוד ששני שחקני זניט הספיקו לחטוף כרטיסים צהובים עוד לפני שער הזכות של האורחים.

אבל...איך שאומרים: כל מה שנאמר לפני המילה "אבל" – לא שווה התייחסות. זניט השוותה לפני ההפסקה (מלקום, 33) ואזמון הבקיע שער הניצחון בדקה ה-77.
כן, במהלך המשחק ראינו שהשחקנים של שתי הקבוצות לפעמים לא בדיוק ידעו מי הפרטנר שלהם ומי היריב. היו חיוכים וצחוקים, חיבוקים ומגעי האגרופים, אבל היה גם כדורגל, לא תמיד איכותי ומרתק, אך אמתי ולעיטים אפילו קשוח מדי.

האלופה ניצחה. סוצ'י חייבת לצבור לא מעט נקודות בשלושת המשחקים שנותרו עד סוף העונה כדי להימנע מירידה לליגת המשנה. והעיקר – שתי הקבוצות הוכיחו שהעיקרון הספורטיבי הוא מעל הכול. 6000 אוהדים ביציעי גזפרום ארנה, מיליונים מול הטלוויזיה ברחבי העולם וקומץ הקנטרנים יכלו להשתכנע בכך אתמול.