במשחק הראשון בליגת האלופות זניט הפסידה לברוז' 2-1

כמו שאומרים – גודל האכזבה כגודל הציפייה. רוב המומחים, העיתונאים והאוהדים ברוסיה היו בטוחים שברוז' – זאת הקבוצה בבית F בליגת האלופות 2020/2021, שזניט חייבת לנצח אותה ללא מאמצים מיוחדים. אך הציפיות – לחוד והמציאות – לחוד. ומי אמר שאלופת בלגיה 2019/2020 קבוצה חלשה ולא תהווה מכשול רציני להתקפה "הרצחנית" כביכול של אלופת רוסיה?

במחצית הראשונה המארחת לא הרשימה כלל. משחק אטי , מסירות לא מדויקות, בעיטה אחת בלבד למסגרת. לא שהבלגים הבריקו, אבל נראה שהאורחים ידעו בדיוק מה לעשות על המגרש וחסמו את כל הניסיונות של זניט לזרז את תנועת הכדור ולהגיע למצבי הבקעה.

במחצית השנייה הכחולים – לבנים – תכולים התחילו ללחוץ קצת יותר חזק ואף התקרבו לרחבה של ברוז', אך הבעיטות של דריוסי ואזמון לא ממש סיכנו את שערו של אתן חורבט.

בדקה ה-63 הגיעה המכה. הכדור כבר כמעט חצה את הקוו בקרבת שערו של מיכאיל קרז'קוב, אבל רגלו של וילמאר באריוס השאירה אותו בתחומי המגרש. הסתבר שלפעמים עדיף לא להיאבק על כל כדור ברחבה שלך ולהעניק ליריבה בעיטת קרן. הכדור הגיע לרגליו של שרל דה קטלארה שבעט פעמיים ממטרים ספורים אך רקיצקי עמד בדרכו של הכדור. אבל את הבעיטה השלישית של עמנואל דניס ממרחק אפס אף אחד לא יכל לבלום.

זניט התעוררה מיד אחרי ספיגת השער וסוף סוף החלה להפגין כדורגל התקפי. כעבור עשר דקות דיאן לוברן בעט חזק מחוץ לרחבה, הכדור ננעץ בעמוד השער, פגע בגבו של חורבט ונכנס פנימה. 1-1.

זניט המשיכה לתקוף עד הדקה ה-90, אך כנראה שכחה שכיום משחקים לא לפי הפתגם הידוע, אלא עד תום תוספת הזמן. האורחים דווקא כן ידעו שרק שריקת השופט מפסיקה את המשחק והתארגנו להתקפה נוספת שהוכתרה בשערו של דה קטלארה. שער הניצחון של ברוז'.

אכזבה? בהחלט. להרים ידיים? בשום פנים ואופן. להיפך – להרים את הראש ולהתכונן למשחקים הבאים. ולהאמין, כמובן.